פסק-דין בתיק תמ"ש 17000/09, תמ"ש 17003/09, תמ"ש 17004/09, תמ"ש 33134-06-10, תמ"ש 11566-09-10, תמ"ש 51974-09-11, תמ"ש 45588-10-11 - פסקדין

א - ההליכים:

1.         התובע והנתבעת בתמ"ש 17000/09 (להלן: "האיש" ו "האישה" בהתאמה) הם בני זוג לשעבר (להלן יחד: "בני הזוג").

כפי שיפורט להלן, בשנת 2009 ארע משבר בנישואי בני הזוג, ומאז הם מנהלים תביעות הן בפני בית משפט זה והן בפני בית הדין הרבני. כבר עתה יצוין, כי עצמת הסכסוך בין בני הזוג גבוהה והסכסוך ביניהם כלל הגשת תביעות רבות לבית המשפט וכן בקשות ביניים רבות אשר עיקרן הוגש שלא לצורך.

2.         להלן אסקור בקצרה את התביעות העומדות להכרעה בפסק דין זה:

         א.         תמ"ש 17000/09 - תביעה רכושית שהגיש האיש נגד האישה ונגד אמה, גב' מ.ב., ביום 11.2.09.

בכתב התביעה טען האיש, כי במשך השנים העבירה האישה כספים משותפים של בני הזוג, דרך חשבון בנק המתנהל על שם אמה, לחשבון בנק המתנהל על שם האישה בלבד. עוד טען כי האישה היא השולטת במשאבים המשותפים של בני הזוג ועיקר הכנסת המשפחה במשכורת האישה ובצבירת זכויות רבות על שמה.

בכתב התביעה עתר האיש למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא בעל מחצית הנכסים והזכויות המפורטים בכתב התביעה וכן אלו אשר יתגלו במהלך בירור התביעה ופירותיהם. עוד טען להכרה בשותפותו המלאה של האיש בזכויות המשותפות הרשומות ו/או מתנהלות על שם האישה בלבד ו/או על שם האישה ביחד עם אחרים וכן עתר למתן צווים וסעדים לגילוי זכויותיה של האישה.

(להלן: "התביעה הרכושית").

בהחלטתי מיום 3.7.11 הוריתי על מחיקת התביעה נגד אם האישה בהעדר עילה, הואיל ובכתב התביעה לא התבקש נגדה כל סעד.

         ב.         תמ"ש 17003/09 - תביעה שהגיש האיש נגד האישה ונגד אמה ביום 12.5.09 למתן צו מניעה זמני האוסר על אם האישה להיכנס לדירת מגורי בני הזוג.

לטענת האיש בכתב התביעה, אם האישה מסיתה את בנותיהם של בני הזוג נגד האיש וגורמת להעמקת הקרע שבין בני הזוג.

(להלן: "תביעת האיש לצו מניעה נגד אם האישה").

בסיכומיו לא עתר האיש למתן כל סעד בתביעה זו.

          ג.          תמ"ש 17004/09 - תביעה שהגישו האישה ובנותיהם של בני הזוג ביום 28.6.09 לחיוב האיש במזונותיהן.

בכתב התביעה עתרה האישה לחיוב האיש במזונותיה בסך של 4,110 ש"ח לחודש, במזונות שתי הבנות הקטינות בסך של 11,170 ש"ח לחודש וכן במלוא הוצאות אחזקת הבית בסך של 6,410 ש"ח לחודש.

בנוסף עתרה האישה לחיוב האיש במלוא הוצאותיהן הרפואיות החריגות של הילדות, וכן מחצית מדמי המזונות עבור הילדות לאחר הגיען לגיל 18 או סיום הלימודים בבית הספר התיכון (לפי המאוחר) ועד הגיען לגיל 21 או תום שירותן צבאי (לפי המאוחר).

(להלן: "תביעת המזונות").

בהחלטת כב' השופטת חנה ריש-רוטשילד מיום 12.6.10 חויב האיש במזונותיהן הזמניים של הילדות, החל ממועד הגשת התביעה, בסך של 4,500 ש"ח לחודש. בנוסף חויב האיש בתשלום מחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הילדות אשר אינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי הממלכתי וכן במחצית ההוצאות החינוכיות החריגות, ובלבד שיוצג אישור בדבר נחיצות ההוצאה (להלן: "ההחלטה למזונות זמניים").

בסיכומיה, שבה האישה והפנה לעתירותיה כפי שאלו מופיעות בכתב התביעה, הן באשר למזונותיה עד לגט וכן למזונות הסתגלות והן באשר למזונות הילדות.